<h1>הרוקח סימן קל"ט</h1>
<h2>דף קיח:</h2>
בכל כתבי א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל המשמר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו עונותיו שנא' אשרי אנוש יעשה זאת כל שומר שבת מחללו אל תקרי מחללו אלא מחול לו. א"ר שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא אמר הקב"ה הוו משמרין את השבת שהיא שקולה כנגד כל המצות כולהו כזו שמירה שמור את יום השבת אמר הקב"ה אם שמרתם את השבת אני מקבץ גליותיכם שנא' כה אמר יי' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכ' בתרי' נאם יי' אלהים מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו.
<h2>דף קמב:</h2>
דבר של היתר שנעשה לדבר האסור שדעתו להניחו כל השבת אפילו נפל האיסור מעל ההיתר אסור לטלטלו כדאמר בפ' נוטל גבי האבן שעל פי החבית ובמעות שעל גבי הכר אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור.
<h2>דף קנז.</h2>
ומוקצה שאסרו משום טלטול כדאיתא בפרק כל הכלים מוקצה שאסור משום הוצאה יש להחמיר ביום טוב דתדירה הוצאה משבת כדמשמע בריש מסכת ביצה דסתם לן כרבי יהודה אין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה בי"ט אבל שאר מוקצה שוה י"ט לשבת בשלהי מס' ביצה כגון אין משקין ושוחטין את המדבריו' דאינו מתורת הוצאה אלא שמחוסר צידה אין להחמיר בי"ט.
מוקצה מחמת מיאוס כגון נר ישן כר"ש מוקצה מחמת איסור אסור מוקצה מחמת חסרון כיס או מוקצה גרוגרת וצימוקין אפילו ר' שמעון מודה דאסור.
בפ' מי שהחשיך מפירין נדרי' בשבת אפי' שלא לצורך השבת שהפרת נדרים כל היום בלבד היפר לה בעלה והיא לא ידעה שהפר הפרתו הפרה ואומר ג' פעמים מופר לך ואין יכול להפר מעת לעת בעל שאמר כלשון חכם מותר לך לא אמר כלום, נשאלים לנדרים שהן לצורך שבת וחכם מתיר בשבת אעפ"י שהיה לו פנאי מערב שבת נשאלי' בשבת הלכתא נשאלין נדרים מעומד יחידי ובלילה ובשבת ובקרובים אפילו היה להם פנאי מבעוד יום. פוקקין את המאור בטפיח ומודדין את המטלית ואת המקוה.
